1/2

תרבות בפריפריה

״"תרבות בפריפריה": בועט בעונג בבטן הרכה״

עידית סוסליק

יצירה תלוית מקום, מרובת משתתפים ורחבת היקף, המורכבת מכעשר התרחשויות אימרסיביות ברחבי חלל המוזיאון. הצופים משוטטים בין הסדנאות ומשתתפים בהן בהנחיית מדריכים ומנחים אקסצנטריים שרובם אינם שחקנים ולנושא בו הם מטפלים יש זיקה ישירה לביוגרפיה שלהם.

המופע עוסק ביחסי מרכז-פריפריה במובן התרבותי, החברתי, וכיוצא מכך, הפוליטי שלהם. מאחר ותמיד יש הרבה יותר שוליים מאשר מרכז, עולה השאלה מתי השוליים מנסים לחקות את המרכז ומתי הם מאיימים לבלוע אותו? האם המציאות של ימינו נמצאת במרכז ההתרחשות התרבותית, המחשיב עצמו בריא, נאור ומתקדם, או שדווקא בבבואה המעוותת שלו, הפריפריה, שבה מתגלות הסטיות והמוטציות התרבותיות שיצאו מכלל שליטה? ובעצם איזה הוא בבואתו של איזה? היצירה טוענת שבניגוד לדעה הרווחת, הפריפריה היא מובילת  התרבות שכן היא הרוב המוחלט. ערים ומרכזי מדינות דומים זה לזה, בעוד שהייחוד, כמו גם החולי המיוחד לכל תרבות, בא לידי ביטויו המובהק בפריפריה. כיוון שהיצירה מתבססת על דפוס הקיים בכל חברה אנושית, העבודה ניתנת לשעתוק על כל מדינה מבלי שתאבד לה הרלוונטיות.

המופע שולח את הצופים לחפש תשובה לסוגיה בין סדנא לסדנא, תשובה לאו דווקא חד משמעית אך בהכרח כזאת הנותנת סוף סוף לשוליים את המקום המרכזי שלהם בחברה. היצירה מוסיפה וטוענת שמרכז מוחלט לא באמת קיים: ככל שנתקדם כלפי פנים נגלה עוד ועוד שכבות של שוליים. הניסיון המתמשך להגר מן השוליים למרכז כרוך בטשטוש כל מאפיין זהות פריפריאלי או פרוורטי, וכתגובת נגד היצירה מתעקשת להביא לידי ביטוי מודגש את כל המאפיינים הללו בדמויות. על כל אלא משוכה אירוניה דקה, שכן אירוע תרבותי המתעסק בנושאים כאובים כל כך יכול להתקיים (ואכן התקיים) רק במרכז העיר.

הפרפורמרים לובשים דמויות פריפריאליות ומעבירים סדנאות שונות "באווירה אינטימית של חוגי ערב וערבי פנויים פנויות״ במגוון נושאים שלרוב השיח סביבם מהוסה. הסדנאות מאופיינות בבוטות וחוסר זהירות מכוון, שמנכיחים  את מבוכת הקהל אל מול מחשבות אסורות למחשבה בחברה. הדמויות הססגוניות כוללות נכה פגועת מיתרי הקול המזמינה את קהל להפיג את הבורות סביב יחסי מין עם נכים, אם שכולה שעושה קופה בלי בושה מנפילת בנה ומעבירה 'סדנאות הכנה לשכול', וזוג נשוי שמעביר סדנא למניעת פדופיליה אבל לאט לאט מתגלה כבעל נטיות פדופיליות בעצמו.

העבודה מעוררת בצופים צחוק לצד דילמות מוסריות, ופותחת צוהר לשיח עכשווי רלוונטי ובלתי מצונזר.
יצירה ובימוי: אריאל ברונז, ליווי אמנתי: עידית הרמן, דרמטורגיה: אורן ניצן, עיצוב תלבושות: עידית הרמן וענת מרטקוביץ', עיצוב חלל: זוהר שואף, עיצוב גראפי: מתן שליטא

מן העיתונות:

ביקורת של מיכאל הנדלזלץ, הארץ

ביקורת של עידית סוסליק, עכבר העיר

כתבה של בן בירון, מאקו

ביקורת בסלונה 

ביקורת ב"המקום הכי חם בגהנום"

יוצרים ומשתתפים: אריאל ברונז |פלורנס בלוך | קרנית בסוןמיכל גיל | ורוניקה גרומקוב | ארל'ה הצמצם הבוער | עידית הרמן | חיים ויטלי כהן | גל וולינץ | רונה סופר | סיגלית פוקסצבי פטרקובסקי | עודד צדוק | סופיה צ'יקון | רוני שוקרון גלשיר |  איגי פריפלגיחסי ציבור: קרנית בסון ומירה אןהפקה: נעה פולק

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now