כל המילים והשירים במחזה הם תמלול אחד לאחד של הדיאלוגים שהוקלטו וצולמו ב 01.06.17 במשרדי קרן הרווחה לניצולי השואה, בזמן שברונז היה נעול בצווארו, כאקט מחאה נגד הסחבת הבירוקרטית שאביו ניצול השואה נאלץ לעבור, כשביקש להיות זכאי לפרוייקט הדגל של הקרן - הסבת האמבטיה, אליה הוא מתקשה להיכנס, למקלחון.

"הנעול" מעניק לצופה הצצה כואבת, על הקשיים האבסורדיים, בהם נתקלים ניצולי שואה ובני משפחותיהם, חוסר הגמישות של הממסד והחברה, ולחוסר היכולת לסייע.

הבחירה להציג את האירועים בז'אנר המחזמר, באה מתוך כוונה להנגיד בין העולם הקר, ההיפר ריאליסטי וחסר המעוף, לבין עולם הפנטזיה האסקפיסטי שבו הכול אפשרי.
המחזה הוא קריאת התעוררות, המבקשת לנקוט בפעולה ממשית, ישירה ומידית, כדי לסייע לניצולים שעדיין יכולים לקבל סיוע. קריאה זו חשובה דווקא משום שמדובר בנושא שנמצא לכאורה בלב הקונצנזוס הישראלי. למרות העיסוק האינטנסיבי בזיכרון, אחרוני שורדי השואה בארץ נאבקים על זכותם לחיות ולמות בכבוד. רבים נשכחו בעודם בחיים, או הפכו לנטל כלכלי וחברתי.
היצירה הבימתית מערבת שני ז׳אנרים (הדוקו והמיוזיקל) לכדי ז׳אנר תיאטרוני חדש. היצירה זוכה לעלות על במה אחרי שבשלוש השנים האחרונות, היוצר נעל את צווארו כאקט מחאה, אל מנורת הכנסת של ניצול השואה בנו אלקן, האנדרטה לשואה ולתקומה של תומרקין בכיכר רבין, פסל ההתרוממות של קדישמן ושולחן יו״ר קרן הרווחה לניצולי שואה.


יצירה ובימוי: אריאל ברונז
מוסיקה: חבר פרלמוטר
תפאורה, תלבושות, תאורה וכוריאוגרפיה: עידית הרמן
בביצוע תלמידי שנה ג' מחזור נ"ה, סטודיו למשחק ניסן נתיב
תודה מיוחדת: גיא בן אהרון