״הדמות לרגע מופיעה לרגע מתהלכת בין הצופים, לרגע מתגרה, לרגע שקועה בעצמה. היא יוצרת תרחיש בו גזענות, סקסיזם והומופוביה הופכים לפוליטיקלי קורקט. באווירה של כת מחתרתית, בה חלק מהקהל שותף וחלקו נקלע אליה במקרה. הקהל, שחלקו הגדול הורכב מבני מיעוטים או קבוצות מופלות שונות (להטב"ים, נשים, ערבים, זרים), מצא את עצמו מתמכר לבוז שמומטר עליו ומשפיט עצמו לשיגעונות של ברונז.  נוצרת אווירה חריפה של סכנה שבה הגבולות פרוצים והגמל עלול להיפגע באמת - ומאחר והמופע נמשך שעות ארוכות הקהל נשאר במתח תמידי. אף פעולה לא יכולה לשבור את הקסם שנוצר, רק ללבות אותו״

 

(ליה מעוז ברגמן, צופה)

​

מופע פרפורמנס אנרכיסטי של מוזיקה אלקטרונית חיה, דראג, שירה אסורה וטרוריזם מאת ובביצועו של האמן אריאל ברונז. על המוזיקה האלקטרונית: גלי קנר/ סימי לי ג׳ונס.

​

ארץ ישראל היא הפנינה של הלבנט, ביצת חומוס מהבילה, ים מחד, פרדס מנגד, ובאמצע דיונות וגמלים. המופע רוכב על הדימויים של הציונות, הבורגנות ושיממון הבוהמה, בליווי מוזיקה אלקטרונית חיה ובמסווה של מסיבה בבר אפל.

בסליזיות פגאנית של קדוש מקולל, מגלם ברונז גמל-דיקטטור בעל מגדר נזיל, ספק תימהוני ספק נביא זעם. הגמל פולט צרורות של טקסטים פוגעניים גאוניים לצלילי מוסיקת אלקטרו-ממגנטת ומתפוצץ על הקהל במיניות מתפרצת. הגמל זורם אל התגלמות הנשיות הנצחית כמו מאצ'ו עם פה מלוכלך. מדליק את גבולות המגדר בדהרה ומשאיר את המושג 'דראג' מאחור.

 

מוות להומואים/ אריאל ברונז מתוך "מי רוצה סיבוב על גמל?"

מִצְאוּ אֶת הַיֶּלֶד – הַזֶּה

שֶׁיָּרָה לָרִאשׁוֹנה

מָה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ?

מִצְאוּ אֶת הַיֶּלֶד- הַזֶּה

שֶׁהִמְצִיא אֶת הַמָּוֶות וּתְנוּ לוֹ חַיִּים

בְּנוֹ לוֹ אָרוֹן

עָשׂוּ לוֹ כְּבִיסָה

סָפְרוּ לוֹ סִיפּוּר

הוֹלִידוּ אֶת- אָבִיו וְאִיְּמו

שֶׁיֶּחְדַּל כְּבָר לִבְכּוֹת בַּתּוּכִי

​

מן העיתונות:

 

כתבה של נעמית מור חיים במגזין העוקץ

כתבה במגזין האופנה EFIFO

​

יצירה, טקסטים, ביצוע וטרור: אריאל ברונז

מוזיקה חיה וחגורות חבלה: סימי לי ג׳ונס/גלי קנר

עיצוב וסטיילינג: עידית הרמן